<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן ט"ז</h1>
<h2>דף לב:</h2>
אע"פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו לא שבח לת"ח לנהוג עצמו בדבר זה אלא מעלים אזנו מדברי עמי הארץ ולא ישית לבו להם כענין שאמר שלמה בחכמתו. גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך. וכן היה דרך החסידים הראשונים שומעין חרפתם ואינן משיבין ולא עוד אלא שמוחלין למחרף וסולחין לו וחכמים גדולים היו משתבחין במעשיהם [הנאים] ואומרים שמעולם לא נדו ולא החרימו לכבודן. וזהו דרכן של ת"ח שראוי לילך בה. בד"א כשבזוהו או חרפוהו בסתר. אבל ת"ח שבזוהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו ואם מחל נענש מפני שזה בזיון של תורה אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח. ונשיא שמחל על כבודו מחול אבל לא קללתו. ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.
